Berakhoth
Daf 54b
משנה: 54b כֵּיצַד מְזַמְּנִין בִּשְׁלֹשָׁה אוֹמֵר נְבָרֵךְ. בִּשְׁלֹשָׁה וְהוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. בַּעֲשָׂרָה אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ. בַּעֲשָׂרָה וְהוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֶשֶׂר רִבּוֹא. בְּמֵאָה אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַי֨י אֱלֹהֵינוּ. בְּמֵאָה וְהוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. בְּאֶלֶף אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַי֨י אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. בְּאֶלֶף וְהוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. בְּרִבּוֹא אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַי֨י אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ. רִבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר לְפִי רוֹב הַקָּהָל מְבָֽרְכִין שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַקְהֵלוֹת בָּֽרְכוּ אֱלֹהִים י֨י מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה מַה מָצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶחָד מְרוּבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין אוֹמֵר בָּֽרְכוּ אֶת י֨י. רִבִּי יִשְׁמָעְאֵל אוֹמֵר בָּֽרְכוּ אֶת י֨י הַמְבוֹרָךְ.
Traduction
Quelle est la formule de préparation pour l’ensemble? A trois, on dit: ''Bénissons (celui grâce auquel nous avons pris le repas)''. A trois plus un, on dit: ''Bénissez''. A dix: ''Bénissons Dieu''. A dix plus un, que l’on soit dix ou mille: ''Bénissez, etc. (488)''Jusque-là, c'est l'avis de R. Akiba; à partir de cette expression, c'est R. Yossé le Galiléen qui parle, comme le montre la Mishna suivante.'''' A cent: ''Bénissons l’Eternel notre Dieu''. A cent plus un: ''Bénissez''. A mille: ''Bénissons l’Eternel notre Dieu, Dieu d’Israël''. A mille plus un: ''Bénissez''. A dix mille, on dit: ''Bénissons l’Eternel notre Dieu, Dieu d’Israël, Dieu Sebaot, qui trône parmi les chérubins, pour la nourriture que nous avons prise''. A dix mille plus un: ''Bénissez''. De la façon dont on prononce la formule, les assistants répondent; ''Eternel notre Dieu, Dieu d’Israël, Dieu Sebaot, toi que trônes sur les chérubins, sois loué, pour la nourriture que nous avons prise''. R. Yossé le Galiléen dit: On bénit selon le nombre de l’assistance, car il est dit (Ps 68, 27): Bénissez Dieu l’Eternel dans les assemblées, au sein d’Israël. R. aqiba dit: Que voyons-nous faire dans la Synagogue? Que l’on soit plus ou moins nombreux, la formule est toujours: Bénissez Dieu''. R. Ismaël dit: ''Louez Dieu le béni''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בשלשה והוא אומר ברכו. דהא בלאו דידיה איכא זימון וכן כולם:
אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. הך רישא כר''ע הוא שאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין מרובים למעוטים וה''ה הכא אין חילוק:
במאה אומר נברך לה' אלהינו. הך סיפא כולא ר' יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה ואין עשרה בכלל המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ועשרה ומעשרה ולמעלה המברך אומר נברך אלהינו שאכלנו משלו וכולם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו:
ר' ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך. והלכה כר' ישמעאל:
הלכה: דְּלֹּמָה. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי חִייָא בַּר בָּא וְרִבִּי חֲנִינָא חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנָן הֲווּ יָֽתְבִין אָֽכְלִין. נְסָב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כַּסָּא וּבֵירַךְ וַאֲמַר נְבָרֵךְ וְלָא אֲמַר בָּֽרְכוּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. וְלָמָּה לֹא אָמַרְתָּ בָּֽרְכוּ. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא כֵן תַּנִּי אֵין מְדַקְדְקִין בַּדָּבָר. בֵּין שֶׁאָמַר נְבָרֵךְ בֵּין שֶׁאָמַר בָּֽרְכוּ אֵין תּוֹפְסִין אוֹתוֹ עַל כַּךְ. וְהַנּוֹקְדָּנִין תּוֹפְסִין אוֹתוֹ עַל כַּךְ. וּבְאִישׁ לְרִבִּי זְעִירָא בְּגִין דִּצְווַח רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא לְרִבִּי חִייָא בַּר בָּא נוֹקְדָנָא.
Traduction
Un jour R. Zeira, R. Jacob bar-Acha, R. Hiya ben-Aba et R. Hanina les compagnons des rabbins, étaient assis à manger ensemble. R. Jacob bar-Aha prit la coupe pour prier et dit: ''Bénissons'', au lieu de dire ''bénissez''. Pourquoi, lui demande R. Hiya bar-Aba, n’as tu pas dit la formule: ''Bénissez''? – N’a-t-on pas enseigné, répondit-il, que les termes importent peu? Qu’on dise ''bénissons'', ou ''bénissez'', on n’y fait pas attention; il n’y a que les gens méticuleux qui y regardent d’aussi près (489)C'est faire exception à la règle générale d'être aussi pointilleux.. R. Zeira était fâché de ce que R. Jacob bar-Acha appelait R. Hiya bar-Aba un homme méticuleux.
Pnei Moshe non traduit
תני. ברייתא חדא שנים אכלו פת ואחד ירק מזמנין וקאמר הש''ס דהאי מתניתא מפרש ר' ירמיה דכרשב''ג אתיא דקתני מזמנין סתם ומשמע דאפי' בברכה יכול אותו שאכל ירק להוציאן וקא מיבעי ליה אי הלכה כרשב''ג וכהאי סתמא דברייתא או לא:
גמ' דלמה. מעשה בר' זעירא וכו' שהיו יושבין ואוכלין בסעודה ונטל ר' יעקב הכוס לברך ברכת הזימון ואמר נברך ולא אמר ברכו ואע''פ שהיו כאן שלשה והוא:
למה לא אמרת ברכו. כדתנן במתני':
ולא כן תני. בתוספתא פ''ה דאין מדקדקין בדבר וכו' ואין תופסין אותו על כך כ''א הנוקדנין המדקדקי' יותר מדאי הם שתופסין אותו על כך:
ובאיש לר''ז וכו'. הורע בעיניו על שקרא לר' חייא בר אבא נוקדנא:
שְׁמוּאֵל אָמַר אֵינִי מוֹצִיא אֶת עַצְמִי מִן הַכְּלָל. הֵיתִיבוּן הֲרֵי בִּרְכַת הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בָּֽרְכוּ. אָמַר רִבִּי אָבוּן מִכֵּיוָן דְּיֵימַר הַמְּבוֹרָךְ אַף הוּא אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.
Traduction
Samuel répliqua: On ne doit pas s’exclure de l’ensemble (490)En parlant à la 2ème personne, au lieu de la 1ère, on paraît ne pas y prendre part.. -Mais, objecta-t-on, ne dit-on pas ''bénissez'' pour la bénédiction faite à la lecture de la Loi? Ne serait-ce pas également une exclusion? -Non, répondit R. Aboun; puisque l’on ajoute à la fin le terme ''qui est béni'', cela ne constitue pas une exclusion.
Pnei Moshe non traduit
איני מוציא את עצמי מן הכלל. ולעולם אומר אני נברך:
הרי ברכת התורה והרי אומר ברכו. ואמאי מוציא עצמו מן הכלל:
מכיון דיימר המבורך. שאני ברכת התורה דמכיון שמסיים ואומר המבורך דמשמע המבורך בפי כל אינו כמוציא עצמו מן הכלל:
Berakhoth
Daf 55a
משנה: שְׁלוֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת אֵינָן רְשָׁאִין לֵיחָלֵק וְכֵן אַרְבָּעָה וְכֵן חֲמִשָּׁה. שִׁשָּׁה נֶחְלָקִין עַד עֲשָׂרָה. וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין עַד שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים.
Traduction
Trois personnes ayant mangé ensemble ne doivent plus se séparer (pour prier isolément et devront se réunir); il en est de même pour quatre ou cinq. Six personnes, jusqu’à dix, peuvent se diviser en groupes d’au moins trois; à partir de dix, on ne se séparera (en deux corps) qu’en étant au moins vingt (498)A cause de la formule: Bénissons notre Dieu (voir Mishna précédente, pour la distinction)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק. מכיון שחלה עליהם חובת זימון:
וכן ארבעה וכן חמשה. אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון:
ששה נחלקין. כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין:
הלכה: תַּנִּי הָיָה אוֹכֵל וְיוֹשֵׁב בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת. רַב אָמַר חוֹזֵר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינוֹ חוֹזֵר.
Traduction
On a enseigné que si, après le repas du samedi, on a oublié dans la bénédiction la mention de la solennité, il faut, selon Rav, recommencer; Samuel est d’un avis contraire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' חוזר. לראש:
רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ קוֹמֵי זְעִירָא. מְזַג לֵיהּ כַּסָּא. אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ וְהַב דַעְתָּךְ דְּאַתְּ מִישְׁתִּי חָרָנָה. דְּתַנִּי הַשַּׁמָּשׁ מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל כָּל פְּרוּסָה וּפְרוּסָה. אֲמַר לֵיהּ כְּהָא דַּאֲנָא יְהַב דַּעְתִּי מַפְקָא יָתָךְ יְדֵי חוֹבָךְ בְּבִרְכָתָה. כֵּן יְהַב דַּעְתָּךְ מַפְקָא יְדֵי חוֹבָתִי בְאָמֵן. 55a אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָה מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא.
Traduction
R. Aba bar-Zemina servait R. Zeira et lui versait à boire. Celui-ci lui dit de prononcer la bénédiction, et ajouta: pense de suite que tu boiras encore après, puisqu’on a enseigné que le servant prononce la bénédiction pour chaque verre de vin, sinon pour chaque morceau de nourriture. Après le repas, R. Zeira lui dit: De même qu’en faisant la bénédiction, je t’en dispenserai par le report de ma pensée sur toi; de même, lorsque tu penses à moi en accomplissant le devoir à ma place, j’en suis quitte en répondant amen. Mais, dit R. Tanhoum bar-Jérémie, est-ce qu’une barayeta l’a ainsi enseigné? Ni celui qui récite une bénédiction en travaillant, dit-elle, ni celui qui écoute cette même personne, n’a rempli suffisamment son devoir (donc, l’autre n’en est pas dispensé).
Pnei Moshe non traduit
מזג ליה כסא. ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא''ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך:
דתני. בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א''צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח''כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני:
אמר ליה. ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג''כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן:
מתניתא אמרה כן. זה שמענו ממתני' פ''ד דר''ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע''פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ''ה צריך שיהא דעתו ג''כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע:
במאה אומר וכו'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוּ דִבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֶחָד עֶשֶׂר וְאֶחָד עֶשֶׂר רִבּוֹא. רָבָא אָמַר הֲלָכָה כְּמִי שֶׁאוֹמֵר אֶחָד עֶשֶׂר וְאֶחָד עֶשֶׂר רִבּוֹא.
Traduction
Lorsqu’il y a cent personnes, on dit, etc.'' R. Yohanan dit que c’est l’avis de R. Yossé le Galiléen; car, selon les sages, il importe peu que l’on soit à dix ou à cent mille. Cette dernière opinion sert de règle, dit Rabba.
מְנַייִן לְעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה. רִבִּי בָּא וְרִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן נֶאֱמַר כַּאן עֵדָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה. מַה עֵדָה שֶׁנֵּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף עֵדָה שֶׁנֵּאֱמַר כַּאן עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן נֶאֱמַר כַּאן תּוֹךְ וְנֵאֱמַר לְהַלָּן תּוֹךְ וַיָּבוֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבּוֹר בְּתוֹךְ הַבָּאִים. מַה תוֹךְ הָאָמוּר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף כַּאן עֲשָׂרָה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כִּי אִם מִתּוֹךְ אַתְּ יְלִיף סַגִּין אִינוּן. אֶלָּא נֶאֱמַר כַּאן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנֵאֱמַר לְהַלָּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָאָמוּר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף כַּאן עֲשָׂרָה.
Traduction
D’où sait-on qu’une assemblée (491)Tout ce passage, dit Frankel n'a que faire ici. se compose au moins de dix individus? R. Aba et R. Yassa l’expliquent au nom de R. Yohanan: de ce qu’on emploi deux fois le même mot, ''ada'' pour désigner l’assemblée (492)''(Nb 16, 21) et (Nb18, 10); (Megila 4, 4 ); (Sanhedrin 4, 1).'', et qu’une fois il indique le nombre dix (493)Les douze explorateurs, abstraction faite de Josué et de Kaleb, étaient dix., ce terme le représente aussi ici. R. Simon dit que le mot milieu est comparable à celui de ce verset (Gn 42, 5): Les fils d’Israël vinrent acheter au ''milieu'' des étrangers; chaque fois, ce mot représente dix. R. Yossé bar-R. Aboun dit que la comparaison de ces termes pourrait suffire; mais, en outre, l’expression fils d’Israël (494)En défalquant des fils d'Israël, Joseph et Benjamin, il reste dix., employée de part et d’autre, prouve qu’il s’agit toujours de dix.
Pnei Moshe non traduit
מנין לעדה וכו'. כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם:
אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'. כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו':
אם מתוך את יליף סגין אינון. אם ג''ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג''ש דבני ישראל ילפינן מהתם:
מַה מְקַייְמִין רַבָּנָן טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי בְּמַקְהֵלוֹת בְּכָל קְהִילָּה וּקְהִילָּה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ במקהלת כְּתִיב.
Traduction
A quoi les rabbins (qui n’admettent pas de formule supérieure à celle des dix) appliquent-ils le terme sur lequel se fonde R. Yossé le Galiléen? Selon lui, le terme dans les assemblées signifie qu’il faut bénir Dieu dans chacune d’elles, (sans distinction). R. Hanina, fils de R. Abahou, dit: ce terme est écrit de façon à pouvoir signifier la communauté, au singulier (et ne peut pas s’appliquer à ce que dit R. Yossé).
Pnei Moshe non traduit
מה מקיימין רבנן טעמא דר''י הגלילי במקהלות. דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין:
בכל קהלה וקהלה. רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל:
רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי קָם מִקְרֵי בְּאוֹרַייְתָא וְאָמַר בָּֽרְכוּ וְלֹא אָמַר הַמְבוֹרָךְ. בְּעִין מִישְׁתְּקוּנֵיהּ אֲמַר לָהֶן רַב אַרְפּוּנֵיהּ. דִּנְהִיג כְּרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי זְעִירָא קָם מִקְרֵי כֹּהֶן בִּמְקוֹם לֵוִי וּבֵירַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וּבְעִין מִישְׁתְּקוּנֵיהּ אֲמַר לָהֶן רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי אַרְפּוּנֵיהּ. דְּכֵן אִינּוּן נְהִיגִין גַּבֵּייְהוּ.
Traduction
reprise Mishna: R. aqiba dit: Que voyons-nous faire dans la Synagogue? Que l’on soit plus ou moins nombreux, la formule est toujours: Bénissez Dieu (495)En d'autres termes: il ne pense pas, comme R. Yossé, qu'on modifie la formule selon le nombre des convives présents.''. R. Ismaël dit: ''Louez Dieu le béni''. Lorsque R. Hiya bar-Ashé se levait pour aller faire la lecture de la Loi, il disait: ''Bénissez Dieu'', sans ajouter le terme ''qui est béni''. On a voulu, en l’entendant, le faire taire (à cause de son irrégularité). Rav intervint: Laissez-le faire? il se règle d’après l’avis (précité) de R. aqiba. R. Zeira se leva et lut à titre de cohen, à la place d’un lévite manquant (qui devait lire en second lieu dans la Loi), et il fit les deux bénédictions, antérieure et postérieure. On voulut également le faire taire. – Laissez-le, dit R. Hiya bar-Ashé, car tel est l’usage chez eux (à Babylone).
Pnei Moshe non traduit
פיסקא. אמר ר''ע וכו':
ארפוניה. הניחו אותו דכר''ע הוא נהיג:
ובירך לפניה ולאחריה. עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל:
כְּתִיב וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֵת י֨י אֱלֹהִים הַגָּדוֹל. בְּמַה הוּא גוֹדְלוֹ. גּוֹדְלוֹ בְשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ. רַב מַתָּנָה אָמַר גּוֹדְלוֹ בִּבְרָכָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָּה נִקְרוּ אַנְשֵּׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהֶחֱזִירוּ הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס מֹשֶׁה הִתְקִין מַטְבְּעָהּ שֶׁל תְּפִילָּה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְהַנּוֹרָא. יִרְמְיָה אָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְלֹא אָמַר הַנּוֹרָא. לָמָּה אָמַר הַגִּיבּוֹר לְזֶה נָאֶה לִקְרוֹת גִּיבּוֹר שֶׁהוּא רוֹאֶה חוּרְבָּן וְשׁוֹתֵק. וְלָמָּא לֹא אָמַר נוֹרָא אֶלָּא שֶׁאֵין נוֹרָא אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁךָ. דָּנִיֵּאל אָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְלֹא אָמַר הַגִּיבּוֹר בְּנָיו מְסוּרִין בְּקוֹלָרִין הֵיכָן הִיא גְּבוּרָתוֹ. וְלָמָּה אָמַר וְהַנּוֹרָא. לְזֶה נָאֶה לִקְרוֹת נוֹרָא בְּנוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה לָנוּ בְּכִבְשָׁן הָאֵשׁ. וְכֵיוָן שֶׁעָֽמְדוּ אַנְשֵּׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הֶחֱזִירוּ אֶת הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְהַנּוֹרָא. וּבָשָׂר וְדָם יֵשׁ בּוֹ כּוֹחַ לִיתֵּן קִצְּבָה לַדְּבָרִים הַלָלוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר יוֹדְעִין הֵן הַנְבִיאִיִּם שֶׁאֱלֹהֵיהֶן אֶמֶּת וְאֵינָן מַחֲנִיפִין לוֹ.
Traduction
Il est écrit: Ezra bénit l’Eternel, Dieu le grand (Ne 8, 6). Par quoi l’exaltait-il? En énonçant le saint tétragramme (les quatre lettres qui se prononcent Jehova, ou Iahvé, et qui sont si sacrées qu’on les remplace d’ordinaire Adonaï). R. Matna dit qu’il l’exaltait par la bénédiction (496)''(Megila 3, 7) fin; B., (Yoma 69b).''. R. Simon demande, au nom de R. Josué ben-Lévi: Pourquoi les docteurs contemporains de la restauration du temple s’appellent-ils les hommes de la grande Synagogue? -Parce qu’ils ont rétabli les grandeurs religieuses (497)''En citant ce passage, M. Derenbourg, Essais, etc., p. 34, traduit: '''' Ils avaient restauré l'ancienne grandeur ''''.'' sur leur ancien pied. R. Pinhas dit que Moïse établit la formule suivante, qui se trouve dans la prière ‘amida: ''Dieu le grand, le fort, le redoutable''.Jérémie ne disait pas ce dernier attribut. Il disait le fort, parce qu’il convient, selon lui, d’appeler ainsi celui qui assiste en silence à la ruine de sa maison. Pourquoi ne l’appelait-il pas redoutable? Parce que, disait-il, il n’y a de redoutable que le sanctuaire, comme il est dit: Dieu est redoutable par son saint parvis (Ps 68 36). Daniel (9)Cf. TB., Schabbat 35b. disait: ''Dieu le grand et le redoutable'', mais il ne disait pas le fort; quand ses fils sont enchaînés, où donc est sa puissance? -Pourquoi alors l’appelait-il redoutable? -En souvenir des miracles faits pour lui dans la fournaise ardente. C’est lorsque les hommes de la grande Synagogue sont arrivés, qu’on a rétabli les splendeurs religieuses dans leur éclat primitif, et l’on a redit la formule: ''Dieu le grand, le fort, le redoutable''. -Mais comment le mortel a-t-il la force et ose-t-il donner une limite aux attributs divins? -Les prophètes, répondit R. Isaac ben-Eléazar, savant que l’Eternel est un Dieu de vérité, et ils ne le flattent pas en le qualifiant ainsi.
Pnei Moshe non traduit
בשם המפורש. שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ''ג דמגילה:
גידלו בברכה. כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב''ה ליושנה וכדר' פנחס:
משה התקין מטבע של תפלה. לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד:
לזה נאה לקרות גבור. כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו:
ולא אמר הגבור. וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש:
ובשר ודם יש בו כח וכו'. בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם:
ואינן מחליפין לו. לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב''ה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source